שיר

סחי במוץ נישא ברוח,

כך כאב.

אל אבן ואל עץ לשוח,

זה בר אשר תוכו רקב.

ביד גורל אוויר אל בטן הצייה,

גם זו תרופה,

עת תישל קליפה מבוטן

כגוף ממנו נשארה רק עטיפה.