אלטרנטיבה לציונות

9/2/2023

עידן קדם

אם אפשר בזמן השחור שאנו נמצאים בו למצוא נקודת אור, היא זו: הוא מקצין ניגודים, מחריף עמדות, וחושף כל מיני מוסכמות שהעדפנו שנים רבות לא לבדוק ולהשאיר קבורות עמוק באדמה. 

צריך להבין: התופעה שנקראת ממשלת נתניהו המי יודע כמה, שהרפורמה המשפטית היא רק חלק ממזימותיה, היא המשך ישיר וטבעי למהפכה הציונית. היא לא איזה שינוי כיוון חריף מכל מה שבא לפניה. להיפך: היא באה להגשים בצורה מיטבית אפילו יותר את רעיון השליטה היהודית בארץ־ישראל. ועל כן, מי שרואה בפעולותיה או בכוונותיה של הממשלה הזאת איום חמור על חייו ועל קיום המדינה, שומה עליו להסיק את המסקנה המתבקשת ולראות בציונות את אותו איום עצמו.

וזאת בדיוק הנקודה שהמחנה החילוני־ליברלי נופל בה שוב ושוב. הוא לא מוכן בשום פנים להיות מודר מהסיפור הציוני, שהוא חלבו ודמו; ומהעם היהודי, שהוא ליבת ישראל והציונות. וכך, מי שהבינו כבר לפני שנות דור שהשאלה החשובה ביותר היא ׳מיהו יהודי?׳, ועל כן, בעצם, ׳מיהו ציוני?׳ סחטו בנקודה הזאת את הציבור הליברלי התמים שעמד מולם עד הסוף, כשזה שרוע לפניהם כנוע עוד טרם שהחל הקרב, ומבלי להבין על מה הקרב. כי הרי ברור שהרבה יותר קל ופשוט לציוני היהודי לנפנף באבן הבוחן הזאת, מאשר למי שזהותו הזאת מעט פחות נחרצת. ומכיוון שאלה הראשונים היו יותר ציונים ויותר יהודים, הם גדלו, ותפחו ושגשגו, עד ששלטו על ארץ ומלואה, וסופם שהקימו לעצמם ממשלה יהודית על מלא, אל מול עינינו המשתאות.

ועל כן העת הזאת חשובה, וטומנת בחובה הזדמנות: היא כמעט מכריחה אותנו למקד את המבט בנקודה הארכימדית הזאת של מיהו ציוני, ולומר: אם אלו הם פני הציונות, אני לא רוצה להיות חלק ממנה. אם מספיק אנשים טובים יבינו זאת ויאמרו זאת, זה יפסיק סוף סוף את הסחיטה, וחשוב יותר, יהיה בזה הזדמנות נדירה להקמת מדינה חדשה ואפשרית יותר: שוויונית, חילונית, ליברלית, מערבית. וכמובן, דמוקרטית. האלטרנטיבה, כפי שאנחנו רואים, היא תיאוקרטיה יהודית.