אמיר גלבוע

19/2/2023

מתוך: רציתי לכתוב שפתי ישנים (הוצאת 'עם עובד', 1968)

בכוח אוחז בדל חלום.

ואסור להעלותו דל שפתים.

ואף אין להרבות ולזכור

כי אפשר עוד לחלות.

הו, בת ירושלים.

שכחתי נצח מי לא ישקר

בסבך השיחים שבשנת.

תמיד ידעתי זאת. כמכוות היכר.

עד שקמתי יום כלאחר שבעים שנה.

ואין לדובב עוד שפתי ישנים.

שנים מארה כל סף תמלאנה.

על שולחן כוס חלומות עשנים

עוד מעט וי לעיניי לא

אראנה.