אמיר גלבוע

17/3/2023

מתוך: רציתי לכתוב שפתי ישנים (הוצאת 'עם עובד', 1968)

ובכן אמרתי, לא אמרתי, זבח למדינה.

למדינה. מי יושב על מידינה. מי יצילני

מדינה. דין שנגזר עליה. לא דין

ודברים כאן קשים כגידים. גידים

כחבלים לצווארה. ומי יציל. אני אצא

לרחוב ואצעק. אם אצא לרחוב

ואצעק מי ישמע. מי יציל. מי

ישמע את הצליל האיום שהוא

הנכון ויושיט יד. כל הידיים תפוסות. כל

הפיות סתומים. כל הזעקות כבר

נכונו ושערם צימח פרע. מי

יציל מיום פרעות. חץ בעינו של

השטן אך אני חושש רעות.

ולואי ואתבדה

ויקראו אחריי מלא ברחובות עיר.