La hormiga vecina \ Isabel parra

Chile-1972

De qué le sirve al humano

detenerse en las estrellas

cuando vemos que de pobres

está sembrada la tierra?

Declaro con humildad:

yo soy la hormiga vecina

que contemplaba las rosas

separando las espinas.

En este peregrinar

se cruzaron diferencias

entre abundancias ingratas

y el frío de las conciencias.

Con los ojos bien abiertos

la vida me dio razón

de que al grito de justicia

se desarma el tiburón.

Me llega por la mañana

fragancia de una violeta

y su perfume se clava

como un mensaje en mi puerta.

Me dice: Viene otra vida

donde seremos hermanos,

no me digan que las flores

se olvidaron del humano.

No le canto en amargura,

me refugio en la confianza

de un pueblo que ha desatado

las llaves de la esperanza.

Y si mi voz se desviara

del camino denunciante

le pusiera mil candados,

le dijera que no cante.

תרגום

הנמלה השכנה / איזבל פארה

צ׳ילה-1972

מה תועלת תצמח לאדם,

לעצור בעד הכוכב,

כשרואים איך תוהה הדל,

האם מלאו אסמינו בר?

אני מצהירה בצניעות:

אני הנמלה השכנה,

שחולמת לראות יום אחד

שושנים נפרדות מעוקצן.

בעלייה לרגל הזאת,

הבדלים גם ידעו להפריד,

בין שפע כפויי הטובה

ובין המצפון הקריר.

בעיניים פקוחות לרווחה,

החיים נתנו לי שיעור,

שבזעקת הצדק

גם הכריש מתפרק מנשקו.

זה מגיע בבוקר השכם:

ניחוח סיגלית משכר,

הבושם שלה נדבק

כמו פתק על דלת ביתי.

הוא אומר לי: ימים באים,

ונשוב להיות כמו אחים,

אל נא תאמר שפרחים

שכחו מקיום אנשים.

אני לא שרה במרירות,

אני מוצאת נחמה באמון

בעם ששם את ידו

על מפתחות החרות.

אם אי פעם קולי יסטה

מדרך חושפי העוולות

אאסור עליו לשיר

ואכבול אותו בשלשלאות.

איזבל פארה