שיר

לפתע נמרצות כסם מוזרקת

אל בעד אפלולית הווריד,

לעלות על גדות אפיק חרב,

כמו אל ים עמוק

להישפך אל תרדמה.

אבל הנה לשווא:

היא כביצה גואה,

כמוה מתבוססת בעצמה,

וכנעקצת יתושים נודדת

לפרוץ לה זרם אל ים המנוחה.

1983