אמיר גלבוע

10/8/2024

מתוך: רציתי לכתוב שפתי ישנים (הוצאת 'עם עובד', 1968)

הדברים הקטנים שאתה מרים ומניח בצד על

גדר, על גזע, על אדן, שלא ידרכו עליהם,

ולעיתים מאמץ אל הלב, מוסיפים לגדול ולעלות

ויום אחד הם חומת מחשך, ענף סבכים, סף צלמוות,

בית כלא ללב. ויום שיחק לך מזלך הם חומה למחסה,

ענף הפריחה, סף חיים, היכל לדרור הנפש.

הדברים הקטנים אפשר לא לראותם ולהוסיף

ולעבור על פניהם ואפשר לרכון ולהרימם.

הבוחר להרימם כחייל בשדה קרב

ולו מזומנים גם תבוסה גם ניצחון.

על כן כל שנכון נכון במידה שווה

לתבוסה ולניצחון לנכונים לרכון.

ואין הברירה בידי.

ואולי אך לשכמותי. סמוא עין.