יהודה עמיחי

20/11/2023

מתוך: שירים 1948-1962 (הוצאת שוקן, 1963)

שפתי מתים אמרו בלחש

באדמה, שיחה לפי תומם,

וכבר האילנות, בלי כל יחס,

הגזימו נוראה בפריחתם.

התחבושות שוב נקרעות בכוח,

האדמה אינה רוצה מרפא, רוצה כאב.

והאביב איננו שקט, לא מנוח,

והאביב הוא ארץ האויב.

נשלחנו עם זוגות האוהבים,

פטרול אל ארץ־עבר־קשת,

לראות האם אפשר לגשת.

וכבר ידענו, המתים שבים,

וכבר ידענו, גם הסערה

יוצאת עכשיו מחופן נערה.