למה לא מחזירים את החטופים?

6/1/2025

עידן קדם

למה ישראל ממאנת להחזיר את חטופים מעזה? מפני שמחזיקי החטופים בעזה דורשים בתמורה דבר שישראל מסרבת לקבל. והדבר הזה הוא בעיקר שני דברים: שחרור אסירים פלסטיניים והפסקת המלחמה. לגבי שחרור האסירים: מדינה כמו ישראל לא יוצרת לעצמה אוסף עצום של אסירים כדי לשחרר אותם. שהרי אם כן, בשביל מה היה צריך לטרוח מלכתחילה? מצד שני, הדעת נותנת, וגם הניסיון, שאסירי מלחמה מוחזקים בעיקר כדי לשמש קלף מיקוח לצורך החלפתם בשבויינו. אלא שסיבה זאת מעוררת את השאלה, האם אמנם מלכתחילה היה נבון להחזיק את האסירים האלה אצלנו, בהינתן שבלעדי החזקתם אצלנו לא היו העזתים טורחים לשבות את חיילינו ואזרחינו, כי לא היה במי להחליפם? במילים אחרות, אולי בזה שאנחנו מתעקשים להחזיק אצלנו אסירים פלסטיניים אנחנו יוצרים לעצמנו בעיה עצומה, שהיא הגדלת המוטיבציה של אויבינו לקחת בשבי ישראלים, מה שגם קורה בפועל. שלא לדבר על התשומות האדירות שנדרשות להחזקתם של אותם אסירים: בתי כלא (מקום); כוח אדם שצריך לטפל בהם; אוכל; טיפולים רפואיים; ועוד. גם הטענה שמדובר בפושעי מלחמה שצריכים לשלם על פשעיהם, לא מחזיקה מים: על מדינה לשפוט ולהעניש את אזרחיה בעיקר, ולא נתינים זרים שאינם אזרחיה. במיוחד כשזה לא מועיל לה בדבר ופוגע באופן מובהק באינטרסים שלה.

דרישה שנייה שאנחנו מסרבים לקבל היא הפסקת המלחמה. ואמנם לכאורה, המשימה בעזה עוד לא הושלמה: עוד לא השלמנו את המשימה של חיסול חמאס - מחבלי חמאס עוד צצים מכל מיני מקומות ופוגעים בחיילים; רבים מהמחבלים עוד מסתתרים במנהרות; הם יורים טילים על ישראל; כל הזמן נמצאים עוד ועוד מצבורי נשק ותחמושת שלהם; ואם נפסיק בשלב זה את המלחמה, יהיה בכך וויתור על השמדת הכוח הצבאי של חמאס ואולי יהפוך את כל המלחמה רוויית הדמים הזאת למיותרת. אלא שבכך גם טמונה הקושיה, האם משימה זאת שלקחנו על עצמנו, של חיסול חמאס, בכלל אפשרית? כי אם לא, על המלחמה הזאת להימשך לנצח, או אולי לא להיפתח לעולם. כי גם אם נכריע את חמאס עד הסוף כעת, ורק אז נסיים את המלחמה, מה אז? או שנישאר ברצועת עזה כדי לממש את ההכרעה, ואז זה יהיה בבחינת הודאה שלמעשה אי אפשר להכניע את חמאס אחת ולתמיד במלחמה, אלא צריך להמשיך ולהכריע אותו לתמיד. מה גם, ראשית, שעינינו הרואות שביהודה ושומרון, שם אנחנו שולטים כבר 57 שנים, החמאס חי ונושם. ושנית, שהמשך שליטה ברצועת עזה יהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של מדינת ישראל. אפשרות שנייה היא שנצא מעזה, ואז, מה ימנע מהעזתים להתאושש ולהקים להם חמאס חדש או בן דמותו של חמאס? דבר לא. לכך נוסף השיקול העיקרי, שלפיו המלחמה שאליה יצאנו לפני יותר משנה מתנהלת כשלישראל יד או שתיים קשורות מאחור, מאחר ששטח המלחמה הזה רווי בחטופים, שבהם, מן הסתם, אנחנו מנסים לא לפגוע.

הווה אומר, שאיך שלא מסתכלים על זה, ההתעקשות הישראלית על המשך המלחמה היא חסרת שחר, ומתבטלת בפני השיקול הקדם־מלחמתי, של לא לצאת למלחמה בכלל. והא הדין בסוגיית האסירים הפלסטיניים: אותה התעקשות להשאיר אותם בידינו ניגפת בידי השיקול הקדם־מלחמתי, של לא להחזיק אותם כאן בכלל.

בקיצור, לאן שלא נפנה נראה שהשיקולים בדבר שחרור החטופים - כן או לא - נוגעים בכלל לשלב קודם: הקודם לשאלה האם לשחרר אסירים פלסטיניים בתמורה לחטופים, וקודם לשאלה האם להפסיק את המלחמה. כלומר, הסוגייה אינה נוגעת כלל לשאלה האם לשחרר או לא אסירים פלסטיניים אלא האם להחזיק בהם מלכתחילה; ולא האם להפסיק את המלחמה אלא האם היה צריך לצאת אליה מלכתחילה. וכפי שעינינו רואות, התשובה הנחרצת שכל אדם סביר היה עונה היא לאו מוחלט על שתי השאלות. ברור, אם כן, שכדי להתקרב ולו במעט בחזרה לאותו שלב מוקדם שהחמיצה, חייבת ישראל להסכים מיידית לדרישת עזה להפסיק את המלחמה לחלוטין ולשחרר איזה מספר שיידרש של אסירים פלסטיניים כדי להחזיר את כל החטופים שלוחי ישראל מרצועת עזה, כי יש בכך היענות מובהקת לאינטרסים של ישראל לא פחות משל עזה וחמאס.

ברור אמנם שיכולים לעלות נימוקים נוספים לדחיית עסקת חטופים, שנוגעים יותר לשיקולים פחות מהותיים, כמו הישרדות הממשלה, התנחלות בעזה ורצון להעניק לנשיא טראמפ עסקת חטופים כמתנת כניסה לתפקיד. ההתעלמות מנימוקים אלה וההתמקדות בנימוקים הטובים יותר, באה להציב את העמדה הטובה ביותר של מתנגדי עסקת חטופים, ולהתמודד דווקא איתה.