מלחמת עזה כהזדמנות

14/8/2025

עידן קדם

מלחמת עזה היא מלחמת המאסף של הרעיון הציוני. אותו רעיון שתלוי כעננה משחירה מעל ראשינו זה שנות דור, שהולכת ומתקדרת ככל שהזמן עובר. לכן זו מלחמה מבלבלת: כי לכאורה היא מלחמה שישראל יצאה בה להגנתה, כאיש אחד, למען כולם; אבל מתגלה כמלחמה על שמירת האינטרסים של הציבור היהודי בישראל, נגד האינטרסים של הציבור הלא יהודי. מלחמת עזה היא מלחמה יהודית, למען המדינה היהודית, שמשתמשת בטוב ליבם, בצייתנותם ובתמימותם של חילונים כדי להגשים את מטרותיה, בדרך כלל נגד האינטרסים המובהקים, לא רק של החילונים, אלא גם של המדינה הישראלית עצמה. אין זו ממשלה משיחית או קיצונית או כהניסטית, אלא ממשלה ציונית. ומעשיה והתנהגותה אינם מקריים או תלויים באישיות הקונקרטית של אנשיה, אלא היא מגלמת את המקום בהיסטוריה שאליו הגיעה הציונות כמעט בהכרח, מפני שלא עצרו אותה בזמן.

אירועים כאלה שהם ברורים וחדים וקשים עוזרים לנו לעשות הבחנות נדרשות, שבימים כתיקונם קשה לנו או לא בא לנו לעשות. והנה, גם תחילת המלחמה, שבה מירב הנפגעים באו מתוך ישראל החילונית, וגם המשכה, שבה הטירוף היהודי הבלתי נשלט הלך וגבר, הלך והתבלט לנגד עינינו, בין אם בהזיות מזות קצף על הגליה של פלסטינים והתנחלות בעזה, אם בריצת האמוק לפטירת כל החרדים מגיוס, ואם בכל שיבושי הדעת האחרים, מראים היכן הקו עובר: האינטרסים של החילונים אאוט; האינטרסים של הישראליות היהודית אין. ואף על־פי שהציבור החילוני רואה את הקולות ומבין את המעשים, קשה לו לרדת למלוא עומקם, כי האמת קשה ואכזרית: הציונות שכה אהבו, שינקו אותה עם חלב אימם, שנשמו אותה והקריבו את חייהם למענה, היא כיום האויב הגדול ביותר של מדינת ישראל. ולכן, מאבקם הנכון, הצודק והחיוני על הזזת השלטון הנוכחי ממקומו הוא בלתי שלם. ולא רק שהינו בלתי שלם, הוא גם משרת באופן ישיר את אויביהם מבית. וזה גם מה שמרגיע את היהודים האמיתיים מהפאניקה שאחזה בהם. הרי הם באו להשליט פה לתמיד את הדיקטטורה היהודית שלהם, ופתאום פרצה להם מלחמה משום מקום, שמאיימת על כיסאם ועל המשך שלטונם. שהרי הם לא טובים במלחמות חוץ, רק במלחמות פנים. אבל כל עוד החילונים מזהים את עצמם כיהודים, הם ממשיכים לשכון עמוק בתוך הכיסים של היהודים האמיתיים; כל עוד החילונים לא מתנערים בחדות מהדת שפוגעת בזכויותיהם, מערערת את בטחונם, ומשמידה את מדינתם, היהודים רגועים. מלאכתם נעשית בידי אחרים; האיום מפני ההפגנות והמחאות לא ממש מסכן אותם, כי אויביהם מבית נשארים נאמנים לרעיון המסדר שמבטיח את שלטונם לתמיד.

ובכל־זאת, המלחמה הזאת, שמראה לנו באופן חד כל שניה מאז שפרצה שהיא פוגעת בעיקר בציבור החילוני, בעולמו, באמונותיו, בערכיו ובהשקפת עולמו, חייבת לעורר אותנו ולהבין שהאויבים האמיתיים שלנו הם היהדות והציונות, ושבהן צריך להילחם.