מניין באנו ולאן אנו הולכים?

11/3/2026

עידן קדם

אז מהו הארוע? מה הארוע שאנחנו נמצאים בליבו, בהקשר הצר ובהקשר הרחב? גם בהקשר הצר וגם ברחב, אנחנו בלב מלחמת שלום המדינה היהודית. המון פחם מושלך ללא הרף למכונת הקיטור הזאת, שאסור לה לעצור לרגע. או שככה נדמה למפעיליה. וככל שהמדינה היהודית מתגלה כפחות צודקת וכפחות אפשרית, כך קשה יותר להצדיקה; וככל שקשה יותר להצדיקה, כך נדרשים יותר מאמצים לשם כך; נדרש יותר פחם למכונה, ונדרשים יותר ידיים עובדות. הן הפחם והן הידיים הידיים העובדות הם אנחנו, אזרחי ישראל, שמשמשים גם פועלים וגם חומר בעירה משוטה למפעל הציוני. סוכני המדינה היהודית יושבים בממשלה, והם עמלים כל העת בכל הגזרות כדי לבטן ולעבות את חומות המדינה היהודית, לבל יאונה לה כל רע. הם, בניגוד למתנגדיהם, מבינים עד כמה מצבה עדין. לכן, בתחומי החוק, המשפט, ההסברה, הכלכלה, החינוך, הכוח הצבאי, אכיפת הדוקטרינה הציונית והאנרכיה, המלאכה הציונית לא פוסקת לרגע.

בתחום החקיקה הכנסת והממשלה עמלות כל העת על יסוד חוקי גזע והלכה יהודית ועל חוקים שיסדירו פשעים כמו ההתנחלויות בשטחים, על הפיכת הצבא למליציות פשע בשירות כנופיות המתנחלים, ועל הקלות מפליגות לגורמים ניאו־ציוניים דקדנטיים כמו החרדים והמתנחלים כדי לבסס אצטלה חוקית לפשעי הציונות.

בתחום המשפט ההנהגה הציונית מחדירה למערכת שופטים מטעמה; שוקדת על ניסוח חוקי משחק חדשים למערכת המשפט, על בסיס ההלכה היהודית והאג׳נדה הציונית; ומנהלת מלחמת חורמה נגד השכבה המשפטית הישנה ונגד ערכיה שהתבססו פה בעשורי המדינה הראשונים.

בתחום ההסברה הממשלה הציונית מקימה כלי תקשורת חדשים מטעמה; משתילה אנשים שלה למערכות התקשורת הישנות; מכתיבה ללא הרף שיח ציוני סטנדרטי שיונהג בכל הערוצים; משעבדת אנשי תקשורת משוטים לצרכיה; משנה את חוקי שוק התקשורת כדי לדכא כוחות ישראליים סמי־ציוניים ולעודד השתלטות ציונית על השוק; מטמיעה שיח ציוני, יהודי, אנטי ישראלי, אנטי אינטלקטואלי ואנטי ליברלי במרחב הציבורי; ואפילו הפיהרר עצמו לא מושך ידו מפרסום סרטוני תעמולה בשירות הרעיון הציוני.

בתחום הכלכלה הממשלה הציונית עובדת גם כן בכמה גזרות במקביל: היא מטילה גזרות כלכליות כמו רפורמה בשוק החלב על המגזר הישראלי הסמי־ציוני מתוך מטרה להרעיב אותו, לדכא אותו ולייבשו; היא שופכת מיליארדי שקלים על מגזרים ניאו־ציוניים כמו חרדים, מתנחלים וצ׳חצ׳חים; מעודדת פעילות כלכלית כמו מלחמות, תאונות דרכים וצריכת מותרות, שדרך קרבה ממשלתיות למוקדי העניין בהם ושליטה בהם, היא מפיקה עבור עצמה ועבור המחנה שלה הון כספי שוטף; והיא פועלת בכלים כלכליים בכל הגזרות האחרות החשובות לה.

בתחום החינוך משרד החינוך דואג להחדיר לבתי הספר גורמים חינוכיים יודו־ציוניים כדי שיחרשו את נפשות הנוער הצעיר; מדיר מבתי הספר גורמים בעלי סדר יום חילוני, ליברלי ונאור, שמאיימים על סדר היום הציוני; מנהיג במערכת החינוך שיח דכאני, אנטי ליברלי, אנטי דמוקרטי, אנטי אינטלקטואלי ואנטי ישראלי; מנהיג במערכת החינוך אירועים יהודיים־ציוניים, ומשליט את לוח השנה היהודי אף ביתר שאת על מערכת החינוך.

בתחום הכוח הצבאי ההנהגה הציונית מקדמת באופן מואץ את הקצונה בצבא ואת כוח האדם בארגוני דיכוי כמו המוסד ושב״כ שמתאימים לערכיה; עורפת את ראשיהם של אנשים במערכות האלה שלא מתיישרים עם הדוקטרינה הניאו־ציונית; ומיישרת את הנשארים במערכות האלה באמצעות איומים, סנקציות וגזלייטינג; היא פותחת במלחמות חורמה נגד אויבי ציונות מובהקים ומסורתיים מעבר לגבול או בשטחים, ומשעבדת לצורך כך את כל העם הישראלי, שהופך בכך לשותף שבוי ולמשתף פעולה בעל כורחו עם המשטר הציוני; היא ממלאת את שורות הצבא בעושי דברה מתוך האוכלוסיה הציונית בישראל, בעיקר בחובשי כיפות שחונכו מקטנות לסלוד מהמדינה הישראלית.

בתחום האכיפה המדינה הציונית עושה שימוש מגוון בכלים העומדים לרשותה. ברצותה, היא מפעילה אכיפת יתר כלפי מפגינים נגדה, מפעילה נגדם כוח מופרז בעת פעולות מחאה, נוגשת בהם ללא פרופורציה בענישה טרם משפט, מחמירה בתנאי מעצרם ומשפילה אותם; וברצותה, היא מעלימה עין כדי ליצור אנרכיה מפוגרומים שנעשים בשמה ביהודה ושומרון; פועלת יד ביד עם מתנחלים קרימינליים; מתעלמת ממעשי רצח יומיומיים במגזר הלא ציוני, ומהנהגת פרוטקשן, אלימות וונדליזם בידי פושעים במגזר הלא ציוני; נותנת יד חופשית לטרוריסטים יהודיים בתוך ישראל לרדוף באופן אישי גורמים סמי־ציוניים שמבטאים ביקורת נגד סדר היום הציוני; ומפעילה אפס אכיפת חוק בכל תחומי החיים האחרים כדי להחדיר אקלים קבוע של העדר אמות מידה, העדר טוב ורע, העדר משמעת וטשטוש הגבולות בין חוקי ללא חוקי, שמפנה את הדרך בעיקר בשביל המדינה הציונית לעשות מה שבא לה, ולמנוע כל ביקורת על מעשיה, מבית ומחוץ.

בזה, אפוא, עסוקה הגילדה הציונית בישראל בכל זמנה, ואף על פי שבמעשיה המקיפים הגילדה הזאת צריכה להיתפס כמי שפועלת באופן מפורש נגד המדינה הישראלית ונגד העם הישראלי; ואף על פי כן שלכאורה הגילדה הזאת מהווה רק מחצית מהעם הישראלי, היא בכל זאת שועטת בדרכה כמעט ללא הפרעה. זה קורה בגלל כמה סיבות. ראשית, כי באופן פורמלי לפחות, היא נבחרה כחוק בבחירות דמוקרטיות, ויש לכאורה למעשיה תוקף רשמי ומהותי מהציבור. הדבר הזה מעכב במידה רבה את אפשרויות ההתנגדות העיקריות. שנית, עם עלותה לשלטון, קיבלה הגילדה הציונית כדת וכדין את השליטה במנגנוני המדינה, ואלה סרים למרותה על פי חוק. אלה הם מנגנונים רבי כוח ורבי אמצעים, שיש להם יתרון כמעט מוחלט על מי שינסה לפעול נגדם. בעיקר מפני שהם מקבלים את מלוא הלגיטימציה, הן מהמדינה, הן מהחוק הישראלי והן מהדרך הדמוקרטית. שלישית, רוב הציבור הישראלי הסמי־ציוני הורגל לחשוב על עצמו מקטנות כיהודי וכציוני וברירת המחדל שלו עד היום היא להסכין עם פעולות ומעשים שבאים בשם הציונות והיהדות, ובעיקר, מצד הממשלה שהוסמכה כדין לייצג אותם. לכן, ברוב המקרים הציבור הזה אפילו לא מזהה את פעולות הממשלה ככאלה המכוונות נגדו. המיעוט שבציבור זה, הלא יהודים, או הערבים, יושרו, חונכו, אולפו, אוימו ודוכאו במשך השנים לכפוף את ראשם ולא להוציא הגה אל מול המשטר הציוני, פן יבולע להם. ואמנם, כך הם נוהגים כבר שנים. רביעית, הציבור הסמי־ציוני נמצא בעמדת נחיתות מובנית, בתור שכבה אזרחית שצריכה לדאוג באופן שוטף לקיומה החומרי, לענייני היום־יום שלה, שאיננה שולטת באמצעי התנגדות חזקים או פורמליים, ושעומדת נגד הקו האידיאולוגי הרשמי של המדינה ונגד ההנהגה הנבחרת. חמישית, הציבור הסמי־ציוני נטוע וארוג בתוך כל מערכי המדינה הציונית, כך שבאופן תדיר הוא נוטה להזדהות ערכית וארגונית עם המערכים האלה; ולהיות תלוי בהם לפרנסתו. וגם זה מפחית במידה ניכרת את אפשרות ההתנגדות להם.

אבל אין זה מצב ללא תקווה, שכן, יש דרכים לצאת ממנו. ראשית, הציבור הסמי־ציוני הוכיח כבר לאורך השנים, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, שהוא מסוגל לצאת לרחובות ולהילחם על דרכו. ושהוא מבין מצוין את האיומים מבית שהוא ניצב מולם. הבעיה העיקרית היא שההבנה הזאת לא שלמה עדיין. היא משמיטה פרט מכריע שיש בידו להוביל את הציבור הסמי־ציוני לעליית מדרגה במאבקו נגד הדיקטטורה שמאיימת על חייו. וזאת ההבנה שמה שעומד ביסוד הדיקטטורה הזאת הוא הציונות, שבה חונך הציבור הסמי־ציוני להאמין; שהציונות יש בידה להצדיק כמעט כל פשע שנעשה תחת ידי ממשלת נתניהו, או שהיא עוד עתידה לעשות; ושאי אפשר להתנגד לממשלת נתניהו מתוך הציונות. זה נקודת המפתח להבנת החולי הישראלי, והתנערות ממנה היא המפתח למעבר לשלב הבא בהתפתחות המדינה הישראלית. מסביב להבנה הזאת אפשר יהיה לבנות שותפות פוליטית שתשמש, לראשונה, אלטרנטיבה פוליטית אמיתית לציונות, ותוכל ליצור כוח פוליטי לגיטימי משמעותי שיהיה בידו להוביל את ישראל לדרך אחרת.