שבעה / נתן זךעידן קדם27 ביוניזמן קריאה 2 דקותעודכן: 29 ביוני27/6/2025מתוך: צפונית מזרחית (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979)אני שכל תולעת חיה יותר ממניקראתי ברנר, זאב הערבה ופוגל,למדתי ספרות, כתבתי שירים, ניסיונות.לא רציתי להגביל את עצמי.היו לי כל מיני תוכניות, גם לנסוע.בינתיים התכוננתי לבחינות, בחורותעזרו לבלות את הזמן, שמעתי מוסיקה עכשיובאדמה.אני הייתי בעל גראז', ברוך השם,בקיצור, בית, מכונית, טיולים לאירופה.כמו שצריך: ילדים, הולכים לים, חברים,קלפים, קראו לי פתאום. לא ידעתי מכלום.אף אחד לא ידע. אני לא פוליטיקאי. לא גמרתילסדר את הביטוח. אי־אפשר עוד להיות בטוח בשום דבר עכשיו באדמה.אני בהחלט הייתי נגד. לא שאנימצדיק אותם אבל גם אותנו אני לא לגמרי מצדיק. בכלל בעסק הזה אין צדיקים. אשמיםהמדינאים והעיתונאים. משני הצדדים. צריך היהלעשות משהו. להגיש תוכניות, לצייר מפות, להציעלהחזיר שטחים אבל לא את ירושלים. את הדתייםאני ממילא לא אוהב, אפשר אפילו להגיד שדי שונאעכשיו באדמה.אני די חדש. לא ותיק. טרנסילבניה.כולם מתלוננים אבל אני לא. פרנסהיש. משפחה יש, אז מה להתלונן.בטח שזה לא נעים אבל באמריקה יותר טוב?שילכו לאמריקה. אני לא צריך מיליונים. רקמספיק בשביל לחיות. כשאני בא הביתה,משחק קצת עם הילדים, אוכל טוב,רואה טלביזיה, בשבת הולכים לים,אין מכונית, אבל אז מה, אני גר קרוב לים.אז מה יש להן להתלונןעכשיו באדמה.אני ממות טבעי. אני אישה.אני לא קרה לי שום דבר. בעלי מתלפני עשרים שנה. המשכתי לחיות, לא היוילדים, לא התחתנתי. לא צריך להתחתן רק בשביללהתחתן אם לא פוגשים את הגבר הנכון.אני תמיד דווקא נזהרתי. פה נוסעים כמו משוגעים.פשוט עברתי והמשונה הוא שדווקא הסתכלתי.אבל אני לא יודעת, התבלבלתיעכשיו באדמה.אני עוד לא מבין איך זה קרה, בן ארבעים ושש.כבר צריך הייתי לעבור להג"א, הבטיחו,אי־אפשר כל פעם חודש בשנה, הנירותהיו צריכים להגיע. כששמעתי את הצפירותלא תיארתי לי שום דבר, מי יכולהיה לתאר לעצמו דבר כזה. ועוד בדיוק כשהניירותצריכים להגיע בכל יום. ביחידה כבר רשמו אותיליחידה אחרתעכשיו באדמה.אני הייתי אומר: מי שהולך למלחמה אחתהוא פטריוט. מי שהולך לשתים - אין לו מזל.אבל מי שהולך לשלוש הוא אידיוט, חביבי.זה טוב, לא? אסור לקחת דברים יותר מדיללב. מה זה עוזר. החיים זה משחק,העולם זה במה, זה מה שהייתי תמיד אומר.אבל עצבן אותי הסגן־אלוף הזה. אין לו חוש הומור.יש לו יותר שכל באצבע הקטנה מאשר בכל הראש.זה טוב, לא? אבל גם זה יעבור, רק לא להתרגש.לא כדאי להתאבד בגלל זהעכשיו באדמה.* אנחנו שבעהקבורים בגבעהעל יד העיר.צאן לא ילחכך את העשב מעל קברותינו,קוץ לא ינעץ בבשר.מעגל־החיים, כמו שאומרים, נפתח ונסגר.היינו כמו שאומרים דלתאל עולם רחב, באמת רחב־ידיים.יכולנו ללכת, להוליד, לסבול.היינו פרוזדורשלא מגיעים בו לשום מקום.את זה אנחנו מבינים היום.
コメント