מעבר לטוב ולרע

12/8/2026

עידן קדם

• בישראל של היום אי אפשר לדבר כי אין אפשרות לקיים שפה.

• קיום שפה מושתת על קיומה של לוגיקה. אין שפה בהיעדר לוגיקה.

• לוגיקה מושתתת על הסכמה לגבי טוב ורע. אין לוגיקה בלי הסכמות מוסריות מובלעות.

• בישראל, אין הסכמה על טוב ורע; בישראל המוסר נעדר כבר זמן מה.

• בספר בראשית בתנ״ך מסופר שהאדם קיבל את ידיעת הטוב והרע בגן העדן. פירושו של דבר הוא שידיעת הטוב והרע באדם איננה מוטבעת בו מנעוריו, אלא היא נלמדת או נרכשת. ולכן, היא גם יכולה לאבד.

• ההסכמה על טוב ורע היא אקסיומטית; היא לא מבוססת על נימוקים רציונליים. או שמסכימים עליה או שלא. חברה אנושית מתבססת על חוקי מוסר שלא מדעת, ורק כך הם יכולים להתקיים. היא בונה את מפעליה עליהם רק בהנחה שהם עצמם חסרי הנמקה.

• ההסכמות המוסריות, בהיותן אקסיומטיות ולא רציונליות, קרובות בטבען לאינסטינקטים מולדים. לפיכך, צריך כוחות מיוחדים או תנאים מיוחדים כדי לנשל אותן ממעמדן.

• במדינת ישראל מתקיים תנאי מובהק כזה, והוא השתתת המדינה על הציונות. כלומר, המדינה היהודית, שהיא תנאי יסוד לקיומה של ישראל, בהיותה בניגוד לדרך הטבע ובניגוד לדרך המדינות, נעמדת ככוח אלטרנטיבי שמנשל את המוסר, ואחר כך את הלוגיקה ואת השפה, בדרך לזרוע כאוס מושלם.

• חברה שאיבדה את הסכמת הטוב והרע בה; את הלוגיקה ואת השפה, לא קיימת יותר. מכאן, שהחברה הישראלית לא קיימת היום, למעשה.

• השאלה לאן הולכים מכאן תלויה באחד משני תהליכים אפשריים: במחשבה תחילה ששוקלת את השיקולים האלה, ומצליחה להתגבר על הכאוס הציוני מתוך מודעות. ואז, יוצרת חברה חדשה שמצליחה לשקם בעקיפין את יסודות המוסר שלה, מתוך הנחות יסוד לאומיות חדשות0; או באובדן השליטה, והתמסרות לתוצאה שתיווצר מהכאוס הקיים, שיכול, כמו התוהו ובוהו בבריאת העולם, לברוא עולם חברתי חדש, עם מערכת הפעלה חדשה. או שלא.