פתח של תקופה חדשה

13/10/2025

עידן קדם

שנה חדשה, ואנחנו עומדים לפתחה של תקופה חדשה; תקופה שבה שמחה ועצב משמשים בערבוביה. שמחה על חזרתם הצפויה של החטופים מעזה וסיום המלחמה, ועצב או דאגה על כך שזאת הזדמנות של ריפוי מדומה, שבה שכבה עבה של שמאלץ וקיטש תימרח על פני ההוויה הציונית בארץ־ישראל, ותשיב דברים לקדמותם ועטרה ליושנה. כלומר, עולם כמנהגו ינהג, כולם יתאחדו סביב המדורה הציונית, מתנחלים וחרדים ימשיכו לעשות מה בראש שלהם, חילונים ימשיכו להיאנק תחת עול היהדות הדורסנית, הליכוד יעלה כפורח, רבנים ימשיכו למשמש אברי ילדים ולשמור על כשרות, ועם ישראל יטבול בדבש עד צוואר, שבת אחים גם יחד, כמימים ימימה.

מהימים האלה צריך להיזהר ולהישמר. נכון שטבע הגוף הוא להרפות אחרי מאמץ ממושך ולנוח. אבל אסור להאריך במנוחה הזאת יותר מדי, כי הסכנות לא חלפו; אם כבר, הן התעצמו. הימין לא מתכוון להשהות את הבליץ הלאומני שלו ולוותר על פסיק ועל נקודה בו, והמחנה שמנגד מוכרח לעדכן גרסה, ולא להוסיף ולדוש בנימוסים והליכות. המרוקאים ממילא אף פעם לא התיימרו להצטיין בזה, המתנחלים והחרדים, נו, שויין. והרוויזיוניסטים, כידוע מסרו כבר מזמן את כל ההדר המומצא שלהם בידי החוליגנים הנ״ל, בתמורה לשלטון נצח. כך שהערות מחכימות בנושאים טקטיים לא יועילו כאן. צריך משהו אחר, יסודי ומשמעותי יותר, גם במחירים שנראים בלתי אפשריים. שכן, כפי שנכתב כאן רבות, המחנה המתנגד למחנה הפשע של הימין לא נבדל ממנו עד היום אלא בנימוסים והליכות ובטקטיקה. כאשר היום כבר אי־אפשר להימלט מההבנה שההבדל בין המחנות נשען על משהו הרבה יותר עמוק ועקרוני.

עד היום, המחנה שמשמאל לא ההין לוותר על הציונות, ואף הגדיל לעשות, ניכס לעצמו את ׳הציונות האמיתית׳ ושלל את ציוניותו של הימין. אבל כאן נדרש הוויתור והקורבן הלכאורה־גדול: מוכרחים להבין שהדרך של הימין היא־היא הציונות האמיתית, שמובילה אותנו בהכרח מדחי אל דחי, עד האבדון המוחלט, ואילו הדרך שעשויה להוציא אותנו משם היא הפוכה: נגד הציונות ובעד שוויון עקרוני במדינה. לא רק משום שעינינו הרואות את התוצאות המפלצתיות של הציונות האמיתית, שפירושה כידוע הוא: מדינה יהודית בארץ־ישראל; אלא מפני שרעיון זה היה פג כבר בעת הולדתו. ורעיונות, כידוע, לא מתים אף פעם, גם אם הם נולדים פגים: אפשר לדון ולדוש בהם לנצח, בכל הדורות, בלי קשר למימושם. ובכל הדורות אפשר להבין שמדינה שנולדה יהודית היא כזאת שקובעת אפריורי את זהותה האתנית והתרבותית. ובמקרה שלפנינו: את זהותה היהודית. ובמילים אחרות: ישראל לפי מהותה חייבת להיות יהודית; ומשכך, כל האמצעים כשרים כדי להבטיח זאת לנצח. כלומר, גם להבטיח וגם לנצח. וזה בדיוק מה שמתאמצת כבר שלוש שנים קואליציית נתניהו לעשות. ולכך כנראה התכוון גם הפיהרר בעצמו בנאום הניצחון־תבוסה שלו בערב 12/10 כשחתם אותו במילים: ״נצח ישראל לא ישקר״. אבל זה הגדרה מדויקת של דיקטטורה מהותית, ובנוסף, זה גם מרכיב מהותי במדינה, שהופך אותה להלכה ולמעשה ללא־מדינה. כי מדינה לא יכולה לקבוע אפריורי את זהותה האתנית והתרבותית. דבר זה יכול להיקבע רק בדיעבד.

אז מכאן, כאמור, מחנה המחאה וההתנגדות צריך לחזור הביתה למנוחה, לשנס מותניים מחדש, להרהר ביחסו המחודש לציונות, ולחשוב על הצעד הבא נגד ממשלת הציונים. ויותר מזה: נגד תנועת הציונים בארץ־ישראל, שקמה כדי להחריב את מדינת ישראל למען מדינת היהודים. כי הם כבר הבינו מזמן שיחד, זה לא הולך.