כל מיני דברים שהיו הרבה שנים גלויים ונכוחים, אבל על רמת בעירה בינונית, החריפו עכשיו מאוד עם עליית הקואליציה הנוכחית. מתחדדים הבדלים בחברה הישראלית שהיו ידועים, אבל רבים ניסו לטשטש ולהכחיש, ועדיין מנסים: בין נאורים לחשוכים; בין אליטה לישראל השניה והנחשלת; בין אשכנזים למזרחים; בין שמאל לימין; בין דתיים לחילוניים; בין פריבילגים למוחלשים; בין משכילים לעמי ארצות; וכו׳. היה טעות תמיד, וגם עכשיו, לטשטש ולהכחיש את מה שמתגלע עכשיו. ראוי מאוד שכל אחד יתייצב באופן ברור במחנה המתאים לו, יזדהה עם ערכי מחנהו, וילחם עליהם. ההבדלים הללו אינם הבדלים משניים, אינם רעשי רקע מקריים ואינם עדות למחלה שפשטה בעם. אלה הבדלים לגיטימיים ועקרוניים בהשקפת עולם, ומשקפים אידיאה שכל מחנה רוצה להשליט על הארץ. לכן, למחנה החילוני, הנאור והליברלי יש לומר: במלחמה הזאת היינו שאננים מדי כל השנים, בטוחים מדי בעצמנו וותרנים. לא עוד. כל דקה של טשטוש והכחשה מחליש את כוחנו ומעמיד אותנו בעמדת נחיתות. עלינו להתייצב באומץ מאחורי ערכינו, לא להתנצל על מה שאנחנו, ולא למצמץ. לא לקוות שזה יחלוף מעצמו ולא לשגות באשליות כאילו הקואליציה או נתניהו מתפוררים. אלה שגיונות שווא, שרק מחלישים את המחנה. צריך להניח שהצד השני נחוש וחזק לפחות כמונו, ולהערך למלחמת חורמה. זאת מלחמה על זהותנו ועל זהות הבית שלנו, שאי אפשר יותר להפקיר אותה למעמד צד אחד.
Comments