תגובה על ראיון של משה רדמן לניר גונטז׳ ב'הארץ'

17/8/2023

עידן קדם

אולי לב הבעיה הוא במשפט הבא של רדמן בראיון לניר גונטז׳ בעיתון הארץ: "אני מכיר בזה שישראל שולטת בעם אחר בשטחי יהודה ושומרון, ושהדבר הזה צריך להיפתר, ושאיכות החיים והתנאים הם בלתי נסבלים". זה מה שנקרא להוסיף חטא על פשע: גם להתעלם מהבעיה, וגם לנסח אותה אחר־כך בצורה שגויה. כל הטרמינולוגיה שנחלבה ממשה רדמן בלחץ מנטלי מתון, מלמדת עד כמה הצליחה פה הפרופגנדה של השמאל, שתומכת בכיבוש מהצד השני, כדי שיובטח לתמיד - אנשים כבר משננים אותה מתוך שינה: ׳כיבוש׳, ׳עם אחר׳, ׳זכויות אנוש׳ או ׳תנאי אנוש׳, וכל הג׳ז הזה. או במילים אחרות, איך להמשיך בכיבוש ולהרגיש נאור. מה הפלא שמשה רדמן ועוד מיליוני ישראלים מתונים לא חושבים שבוער לסיים את הכיבוש? אלא שאין צורך להשתמש בכל כריות האוויר השמאלניות האלה, שרק עוזרות לחבר׳ה לישון יותר טוב. המילה ׳כיבוש׳ מחמיצה את העיקר ואיננה נחוצה; מספיק לומר ׳שליטה לא ריבונית על שטח׳. ׳עם אחר׳ מבליע דאגה דווקא לעם הזה, היהודי, ואין בו צורך; די בכך ששולטים על אנשים בלי להעניק להם אזרחות או זכות בחירה. זה חמור גם בלי שיהיו עם. שני העניינים האחרונים מבטלים את קיומה של ישראל כמדינה ואת קיומה כדמוקרטיה. אני חושב שגם לשמאל צריך להיות עניין בזה. ועניין תנאי האנוש הוא מגוחך, כי הוא מייתר את שני הנ״ל, והופך את הדיון מ׳האם לקיים כיבוש׳, ל׳איך לקיים את הכיבוש׳. יופי טופי, נהיה הוגנים, מעניקי תנאים ומוסריים, ונוכל להמשיך בכיבוש לנצח.