בעניין חנינת נתניהו

1/12/2025

עידן קדם

קריאה, אפילו חלקית, של מסמך עורכי הדין של נתניהו, לצורך בקשת חנינה לנאשם מנשיא המדינה, לא רק שמחזקת את ההתנגדות לחנינה הספציפית הזאת, אלא גם למוסד החנינה בכלל. המסמך הזה מלמד באותות ובמופתים שמוסד החנינה בישראל ימיו כימות המדינה; שהוא מעוגן ומבוצר בכך וכך פסקי־דין מבית המשפט העליון; שהוא נרחב כיריעת השמיים עצמה; שהוא גמיש כלוליין בקרקס; שהוא מעניק לנשיא המדינה חופש מוחלט להפוך כל הליך שיפוטי על פיו; ושהנשיא לא חייב דין־וחשבון על פעולת החנינה לאף־אחד. השתכנעתי. אם ככה, המקרה של נתניהו הוא לא ייחודי. גם אם כותבי המסמך מנסים לשכנענו שמדובר במקרה חריג וייחודי, שגורל האומה ובטחונה תלויים בו, מי לידינו יתקע שהרצוג הבן יפעל משיקולים אלה ולא משיקולים אחרים, בלתי רלוונטיים ובלתי מקובלים? מי יגן עלינו מפניו? הרי אביו כבר עשה זאת בפרשת קו 300 הזכורה לרע, ואין סיבה נראית לעין שהבן טוב מאביו. שהרי הוא כבר הוכיח את שיקוליו המפוקפקים די והותר בעבר. מעשה האב הרצוג הוא גם תקדים לשימוש מסוכן ולא ראוי בסמכות החנינה, שממש מתריע בפני שימוש חוזר בסמכות הזאת. מהמצב הזה, טובת האומה מחייבת להישמר מכל משמר, בכדי שאמון הציבור במערכות החוק והצדק לא ימשיך להיפגע. ולכן, האינטרס הלאומי העליון הוא להמשיך במשפט נתניהו עד סופו, ולהתחיל בהליך חקיקתי מואץ לביטול מוסד החנינה בכללו. כדי שלא ישמש בעתיד פיתוי ופתח לנוכלים וקרימינלים כאלה ואחרים, לבקש מיני הקלות שמחוץ למניין מן הדין; וכדי למנוע מראש סכסוכים ומחלוקות פנימיים בעם על דבר שהוא בטל מעיקרו, ושיש בקלות דרך למנוע אותו.

נתניהו הוא צורר ישראל ומחריבה. המשפט שבו הוא עסוק בימים אלה, אם כן, הוא הוא שצריך להיתפס כחנינה וכהמתקת עונש המוות שהיה ראוי לו.