היהדות הורגת אתכם

5/3/2026

עידן קדם

‏שוב ראינו, בפגיעת הטיל האיראני בבית כנסת בבית שמש, שהיהדות מסוכנת לכולם, ובעיקר למאמיניה. הדבר הזה, שמוכח פעם אחר פעם לאורך ההיסטוריה, ובעיקר בשואה, חוזר ומכה בנו גם היום. תמיד אמרתי שאסור להימצא בקרבת בתי כנסת, ושזה סכנת נפשות, והנה, שוב אנשים זלזלו בזה, ונהרגו.

‏מדינת ישראל התחילה כמדינה חפצת חיים, מודרנית, נאורה, ליברלית, חילונית, ובעיקר, לא יהודית בעליל. והדבר הוכיח את עצמו. הוקמה פה מדינה מניחה את הדעת חרף כל הקשיים, שמנסה לפחות להתנהל כחברה מאורגנת וכמדינה. היה הרבה מה לשפר, אין ספק, וישראל אכן השתפרה. אלא שבד בבד עם זה, התחילה היהדות להרים את ראשה המכוער, בעוד שהחילונים הליברלים, שהובילו את ישראל,  לא חשדו בדבר, לא הקשו את עורפם, ונתנו לדבר הזה להתפתח. הציונות סיממה אותם לחשוב שהם יהודים בעצמם, ושזה לטובתם. בזה התגלתה פעם נוספת החולשה של הליברליות ושל הדמוקרטיה: הן מאפשרות, בשם הערכים האלה, לכוחות אנטי ליברליים ואנטי דמוקרטיים לעלות ולפרוח, כמעט בלי הפרעה.

‏והנה, בעוד שהפסיכוזה הדתית היא מחלה כלל אנושית, שאורבת לכל חברה בלי הבדל, בישראל פוטנציאל הנזק שלה מוכפל, כי היא מדינה שמוגדרת על בסיס דת: היהדות. כלומר, לא היה צורך בשכנוע רב מדי של חילונים טובים וישרים שהם יהודים, כי הם בעצמם טוענים את זה כל הזמן: הם הגיעו הנה מלכתחילה בתור יהודים.

‏וכך, עם הזמן, האוריינטציה הציונית־יהודית בישראל גדלה, ממשלות, שתמיד נתנו עדיפות ליהדות, עשו זאת ביתר שאת, כוחם של היהודים הדתיים הלך וגדל, וכל זאת, לאור ההבנה הכללית שזה עולה בקנה אחד עם הציווי הציוני הקדמון של ישראל.

‏אבל כאמור, המגמה הזאת הייתה הרת אסון. סממנים יהודיים מובהקים כמו דתיות; התנחלויות; אורח חיים חרדי; הישענות על דיני תורה; הכפפת דיני המדינה ומנהגיה ליהדות; נשיאת עיניים לאלוהים; הלכו והתגברו והפכו לתו תקן של איכות ישראלית, בזמן שבפועל, הם דרדרו אותה לתהומות. אורח החיים היהודי, ובפרט, החרדי, הוליד בורות; היעדר כשירות מקצועית; חסך בכוח אדם חיוני למטלות החברה הישראלית; חוסר מעורבות בהלכות המדינה והעולם המודרני; הפניית עורף לעולם המערבי; הגדלת ילודה; פרימיטיביות ונחשלות. המדינה שקמה מתוך אוריינטציה מערבית מודרנית, ונשאה עיניים אל הקדמה, הלכה והפכה למדינת עולם שלישי מפגרת. חוסר השוויון בה בין יהודים לאחרים גדל; ההתנחלויות קיבעו מצב פוליטי בלתי נסבל של שליטה על שטחים לא ריבוניים ולא דמוקרטיים, בשם הציונות; על המרחב הציבורי השתלטו גורמים ניאו ציונים שהפכו אותו לכר מחיה של טובות הנאה סקטוריאליות והתעלמות מצרכי המדינה; כפי שאפשר היה לצפות, תו התקן היהודי הלך והחמיר, ואם היה מכוון פעם רק כלפי ערבים, הוא התחיל להפלות לרעה יותר ויותר גם גורמים ׳יהודיים׳ מתונים. אמות מידה ציבוריות, משפטיות, מוסריות, מנהליות הלכו והתרופפו, לטובת שימת המבטח באל, ובהמשך, לטובת רדיפת בצע גולמית, וכתוצאה ישירה ומתבקשת מכך, אסונות קטנים וגדולים החלו להיערם. האסונות האלה הולידו בתורם, לפי אותו הגיון דתי אופייני של מעגליות ושל הנחת המבוקש, פנייה מואצת ודחופה עוד יותר לדת, ללחשים ולכשפים, על חשבון תיקון מידות אמיתי, מה שהוליד עוד סדרת אסונות.

‏אבל בכך לא די. מפני שהנטייה הדתית האינפנטילית והדגנרטית להצדיק את עצמה בכל מקרה, הבינה מתוך זה גם שככל שאדם או חברה יהודיים מוכים יותר באסונות, כך הם גם נעשים יהודיים יותר! האסון הפך, אפוא, מגזירת גורל אלוהית בלתי נמנעת, לדבר רצוי אפילו! כי הוא מגביר את האמונה ואת הזהות היהודית!

‏כללו של דבר הוא שהיהדות לא יכולה לתכון לכלום. אבל אם כדת פרטית, שאדם מחזיק בה לעצמו בעיקר, היא מזיקה ולא רצויה; כשהיא נוהגת כהילך החוקי והמהותי של מדינה היא קטסטרופה בהתהוות, והיא מתכון בטוח לקריסה. הדבר הזה הוכח לאורך ההיסטוריה באינסוף מקרים. גם השואה של מלחמת העולם השנייה היא בשורה התחתונה תעודת כשל של היהדות, מפני שעודדה ואפשרה את ההשמדה הזאת, גם אם לא יזמה אותה.

‏המשימה של אזרחי ישראל היום היא אפוא כבירה: גם להשתחרר מהגזלייטינג היהודי המצמית שלא נותן להם להרים את הראש ולחשוב בבהירות, ובעיקר, הורג אותם; וגם להשתחרר מהציונות, החדשה אמנם יותר מהיהדות, אבל שנותנת לה הכשר בלתי מעורער להתייצב בראש המדינה, ואשר הפכה לדת מצמיתה ודכאנית לא פחות מהיהדות.