המזבח הציוני

8/7/2025

עידן קדם

הריקבון היהודי מגיע לשיאו (הזמני) ומרקיע שחקים, והצחנה עולה עד לב השמיים. אפילו לאלוהים זה כבר מספיק; יש לו די מנות דם עד המילניום הבא. אבל למאמיניו לא די. ולמה שיהיה? כי מי שפעל ממניעים יהודיים עד עכשיו, למה שיפסיק? ולמה שנדרוש ממנו להפסיק דווקא עכשיו מה שיכול היה להפסיק בכל נקודה עד עכשיו? ולמה שיפסיק בהמשך, בכל נקודה עתידית? היהודים הם לא אלוהים, הם לא יודעים מתי להפסיק. והם גם בכלל בטוחים שהם צודקים. אז למה שיפסיקו? כי חיילים מתים? מבחינתם זה טוב. זה שלב בדרך לגאולה. בכלל, טיעונים על ציר הטוב-רע הם בטלים מבחינתם: אם זה טוב, זה בזכות היותנו יהודים, ואם זה רע, זה שלב הכרחי בדרך לגאולה. היהדות היא אפוא קופסא אטומה שאי־אפשר להוציא ממנה דבר ואי אפשר להכניס אליה דבר. רואים את זה בעיניהם המזוגגות של יהודים מאמינים: גם אם הם רוצים להיחלץ מהקופסא, הם לא יכולים. אותו דבר אפשר לומר גם על מאמיניו של הפיהרר, שדבר לא יגרום להם להפסיק לשאת אליו עיניים בהערצה. לא חשוב מה, גם לא מוות או חטיפה של מי ממשפחתם. וההיסטוריה מלמדת שהזמן העובר לא עוזר; הטירוף היהודי עובר בתורשה, ותמיד נמצאת סיבה להתאבד.

אבל בדיוק בשביל מקרים שכאלה המציא אלוהים את החילוניות. שמא זאת ההיא, שמה, בחוץ לארץ? כי הרי אולי כפי שלמדנו, אין על מי לסמוך אלא על הגויים. אלא שהגויים הולכים ומאבדים עניין בארץ הקודש. הם מבינים שמדובר פה בזרע מרעים חסר תקנה, והולכים ועוזבים אותנו לנפשנו, חוץ מאלה שהם מופרעים חסרי תקנה בעצמם. וכך יוצא אפוא שנשארנו רק אנו, היהודים המדומים. אנחנו, שחשבנו שהמדינה היהודית היא מקלט בטוח ליהודים, והנה היא נהפכה למלכודת מוות; למזבח ציוני אוכל כל; לשלב בגאולה, שסופו הוא מוות גמור, ליהודים ולאחרים. אז זה העת להתהפך על המדינה היהודית בחזרה, להפנות את גבנו אליה ולהפוך אותה קודם כל ללא יהודית, ובהמשך, פשוט למדינה. כי זה או מדינה יהודית ליהודים מתים, או מדינה לא יהודית לאנשיה החיים כולם.