על ציונות, ימין ושמאל בתקופת מלחמה

7/10/2024

עידן קדם

התקפת החמאס בשבעה באוקטובר שחררה מהימין אנחת רווחה: סוף סוף הערבים חוזרים לעצמם ועושים מה שצריך; סוף סוף הם דוחקים אותנו שוב לפינה כדי שלא תהיה לנו ברירה אלא לשלוף ציפורניים ולהתלכד שוב סביב היהדות שלנו הישנה והטובה; כדי ששוב לא תהיה לנו ברירה וניאלץ להמשיך את מצב החירום הזמני של מדינה יהודית, עוד קצת.

כדי שישראל תוכל להמשיך לספר לעצמה ולעולם את שקר הלגיטימציה של המדינה היהודית היא חייבת להיות במצב חירום מתמיד, מכמה סיבות. קודם כל, כי מצב חירום מלכד אותנו באופן טבעי סביב הידוע והמוכר. והידוע והמוכר הוא ׳בית לעם היהודי׳; שנית, כי במצב חירום אין פנאי לשיקולים אסטרטגיים ארוכי טווח ומורכבים, שמן הסתם עלולים לערער על הידוע והמוכר; ושלישית, כי זה מחדד את האשליה שניטעה בנו מקדמת־דנא שמדינה יהודית היא הפתרון לאיום המתמיד על היהודים. עובדה: ממשיכים לתקוף אותנו.

מה שמוביל כמובן למסקנה ההפוכה בתכלית: אם הציונות זקוקה לאיום מתמיד לשם הצדקתה, הרי שדווקא היא פתאום הופכת לאיום במקום להגנה לעם היהודי. ואכן, הציונות הפכה עם השנים את ישראל למחנה הריכוז הגדול ליהודים אי־פעם, רק מפני הצורך הכפייתי להוכיח לכולם שאנחנו עם נרדף, ויהי־מה.

גם מצב יותר ויותר חמור, נחות ונואש של מדינת ישראל, ללא מלחמה, משרת את הימין. כי שוב, זה מלכד אנשים סביב מוסכמות יסוד לאומניות; זה מייצר אקלים אנטי אינטלקטואלי שמונע ביקורת של המוסכמות האלה; וזה מייצר מצב שיש לאנשים מעט מאוד מה להפסיד אם המצב הזה נמשך, בהשוואה למצבים של פריחה ושגשוג. לכן, לא פלא שמלאכי המוות של הימין כמו סמוטריץ׳ ובן־גביר מדרדרים בכוונה את הביטחון האישי והלאומי; מחלישים בכוונה את רשויות המנהל והאכיפה; דוחפים למלחמות נצח; ופוגעים בכוונה בכלכלה וברווחה בישראל. הציבור רואה את זה ואומר: אין ברירה, אנחנו במצב חירום, ולכן חייבים ממשלת חירום לאומית; חייבים את בן־גביר בשלטון; הציבור רואה את זה ואומר: אין ברירה, צריך להתאחד. ויש עדיין דבר אחד בלבד שסביבו אפשר להתאחד בישראל של היום: סביב סיפור התשתית של הציונות.

ולמה שהימין ירצה מלכתחילה להנציח את הציונות? כי היא זו שמעניקה לו וליהודים את האוטוריטה ואת השליטה במדינה; בלעדיה, הוא יאבד את האוטוריטה הזאת. ואיזה דיקטטור יוותר על האוטוריטה שלו מרצונו? היה, דרך־אגב, דיקטטור כזה שהסכים למשאל־עם בשאלת המשך שלטונו, והפסיד. זה היה אוגוסטו פינושה בצ׳ילה. אבל איפה הם ואיפה אנחנו. הם הרי רפובליקת בננות, ואנחנו נזר הבריאה. איכשהו, אנחנו עושים לא פחות פשעים מהאחרים, אם לא יותר, אבל ממשיכים להיות טהורים ומצפוניים בעיני עצמנו. מכל מקום, אנו רואים שגם סיבת היסוד האמיתית להמשך הציונות היא פסולה ולא ניתנת להגנה.

הציונות פירושה מדינה יהודית, ויש לה תכונות הכרחיות ובלתי הכרחיות. מדינה דתית וחוסר שוויון הם תכונות הכרחיות של הציונות, בעוד שחילוניות, ליברליות ודמוקרטיה הן תכונות לא הכרחיות. חילונים ליברלים רבים מזדהים עם הציונות בגלל תכונותיה הלא הכרחיות, וכתוצאה מכך פועלים נגד עצמם ובעד מחנה הימין. כי בפועל, מי שתומך בציונות בהכרח גם תומך בתכונות ההכרחיות שלה.

כן, הימנים הם הציונים האמיתיים והיהודים האמיתיים, והם משחקים על מגרש ריק מיריבים. כי המחנה הנגדי עוד לא השכיל להבין מי ומה הם האויבים. הימין, הציונות והיהדות הם האויבים. מהם צריך להתנער, בהם צריך להילחם ואותם צריך למגר כדי שתהיה פה מדינה.