פסח כהלכתו

18/4/2025

עידן קדם

כולנו חגגנו השנה כבכל שנה את הפסח, חג החירות, חג האביב, והסבנו לשולחן הסדר; המפות היו לבנות וכוסות היין נצצו; תלמידים שבתו, שוב, מלימודים; המונים מילאו את הפארקים, הגנים והכבישים; עם ישראל צבא על רשתות המזון ורוקן את המדפים; מסעדות נעלו את שעריהן; בתי קפה שכן פעלו הגישו מיני תחליפי מאפים חיוורים כשרים לפסח; המונים נמלטו בעור שיניהם לחו״ל; מוקדי שירות בכל הארץ עבדו במתכונת מצומצמת או כלל לא עבדו; כולנו נתקענו בפקקים, קיללנו עד לב השמיים, ובקיצור, לבשנו חג, כדת וכדין. ומי כן חגג בכל הכאוס הזה? כמובן, היהודים. אלה גיחכו מתחת לאפם בבתי המדרש שלהם, במאה שערים, בבני ברק, ובהשד יודע איפה, ואמרו בינם לבינם: גם השתא, כבכל שתא, התקיים בנו הנס, עת הרמנו את מטה הקסם, ובו בזמן אזרחי המדינה כולם, למיליוניהם, ברובם חילונים גמורים ואף למטה מזה, הלכו בעיניים עצומות כצאן לטבח. כלומר, אלה שעדיין לא נטבחו על אמת במלחמותיהם רוויות הדם, שהופכות קשות יותר ויותר ככל שאנחנו, היהודים, מקשים את עורפנו ומעלים את דרישותינו. כן, החילונים הללו עודם ממלמלים כאחוזי דיבוק אפילו את מילות הקסם שאילצנו אותם מקדמת דנא ללמוד, לאמור: ׳אנחנו יהודים לא פחות ממכם׳. אז מי צריך יותר, כאשר קורבנותיו מגישים את עורפם מרצון לגיליוטינה, ומתנדבים להתאבד, רק בשביל להגשים את מאווייהם של נוגשיהם?

פסח הוא רק דוגמא. כמוהו משובצים בלוח השנה הישראלי אינסוף חגים נוספים, אירועים, צומות, סביאות, חופשים, הפוגות, שכולם דרך של היהדות הדיקטטורית להבטיח את שליטתה בעם. וזה עובד: העם צייתן, שבע רצון, ובטוח שזה לטובתו. אלא שאולי הגיעה השעה להפוך את הקערה, ולהתחיל להתמרד: נגד דיקטטורת היהדות, ובעד המדינה הישראלית. יש לנו רוב לזה.