פשר חוסר הפשר של הימין הפוליטי בישראל

2/11/2025

עידן קדם

מי שעיניו בראשו לא יחמיץ את העובדה שהימין הפוליטי בישראל מבטא טענות מופרכות וחסרות שחר חדשות לבקרים. לא מדובר בטענות ספציפיות גרידא, אלא במבנים שחוזרים על עצמם בכל מיני ואריאציות. למשל, ש׳מחבלי חמאס ביצעו בנו פשעים נוראים, ולכן אנחנו (הישראלים) טהורים וצודקים׳; או ואריאציה על זה: ש׳הסכסוך עם הפלסטינים יוכרע על השאלה: מי יותר מסכן׳; ש׳למען בטחון המדינה, למחרת טבח 7 באוקטובר היינו חייבים להיכנס למרחץ דמים נוסף׳; ש׳למען בטחון המדינה, חייבים להשמיד את ארגוני הטרור׳; ש׳למען בטחון ישראל חייבים להחזיק אצלנו אסירים פלסטינים׳; ש׳כל מיני מובילי דעה בחוץ לארץ אומרים עלינו דברים נורא טובים, לפעמים תוך ויכוח עם שונאינו, וזה הוכחה לכך שאנחנו טובים וצודקים׳; ש׳מגיע לאסירי חמאס שנתעלל בהם בגלל הפשעים שלהם, ולהגיד שאנחנו עושים את זה, זה שקר׳; ש׳אנחנו (הימין) אלימים, מתלהמים, שקרנים, מושחתים ושונאים את השמאל, ולכן, ברור שאנחנו פטריוטים׳; ובמסגרת צפיחית בדבש, להיטים מן העבר: ש׳לערבים יש מאה מדינות, אז גם לנו מגיעה אחת׳; ש׳אין עם פלסטיני, ולכן יש הצדקה למדינה יהודית׳; ש׳כל ההיסטוריה נרדפנו (היהודים) ולכן מגיעה לנו מדינה׳; ומה שעומד מעל כל אלה, ש׳אנחנו קיים, משמע אנחנו צודק׳.

לא ניכנס הפעם להפרכת ההבלותות האלה. במקום זאת, ננסה להבין למה הימין הוא כולו ערימה של שטויות, וכי אין שום סיכוי שישנה מדרכיו אלה. יש לזה שלוש סיבות. אחת, כי הימין מראשית היוסדו התגבש סביב השנאה ליריב הפוליטי, וסביב הדאגה לעצמו. הסיבה השנייה היא שהימין נעדר, בעיקר מרצון, מתהליך הקמת המדינה, ולפיכך, כל שנותר לו הוא להסתפק בשאריות הנשמרות בדרך כלל לאוכלי נבלות. שתי הסיבות האלה מתלכדות יחד מפני שמשחר הציונות נקשר קשר בל יינתק בין הקמת המדינה; מקימיה, שהשתייכו בעיקר לציונות הסוציאליסטית החילונית; ומתנגדה, הימין הרוויזיוניסטי, שבלית ברירה הצטרך למזג את התנגדותו לציונות הסוציאליסטית עם מרד כנגד המדינה שבדרך. כי באותה עת, המדינה שבדרך הייתה חילונית סוציאליסטית, ובידי הימין הרוויזיוניסטי לא הייתה אלטרנטיבה של ממש; לבד מזה שלא היה שחר באותו זמן להקים מדינה בשתי דרכים מקבילות. זה מצא את ביטויו בעיקר בהקמת מחתרות המרד הרוויזיוניסטיות, שלכאורה מרדו רק בבריטים, אבל למעשה התנגדו גם להנהגת היישוב העברי ולחמו בה. אחרת, הרי יכלו לחבור אליה לשם מאבק משותף. נקודות המוצא האלה מפרידות אפוא מן הרגע הראשון בין עניינו של הימין לעניינה של מדינת ישראל. שכן, מי שמוציא את עצמו מתהליך הקמת המדינה, ונשאר בה, נאלץ למצוא את סיבת קיומו בו עצמו. והדבר הזה כמובן לא נעצר בשלביה המוקדמים של המדינה, אלא, כפי שאנחנו רואים עד היום, נמשך גם הלאה, כאיזו תסמונת גנטית חשוכת מרפא.

ואולם, כדי לאזן את זה, את האליבי הפטריוטי מצא הימין עם הזמן ביהדות. מה שלא מפריע לזה להיות הסיבה השלישית לכשל המובנה בימין. הימין, בשונה מהשמאל, זיהה מבעוד מועד את המרכיב הדומיננטי והנחשב במדינת ישראל, היהדות, ורכב עליו בנחישות משעה שראה ביהדות, בצדק, גורם לעומתי כמוהו למדינה, שיוכל לשתף עימו פעולה. הימין התלכד, אם לא סביב הדת היהודית בטוהרתה, הרי שסביב המסורת היהודית מבית סבא. המגמה הזאת רק התגברה עם השנים כאשר הימין קיבל חיזוק משמעותי הן מכנופיות הפשע הלאומניות של גוש אמונים, והן מהמחנה החרדי. עובדה זאת מיקמה את הימין, בטעות, בעיקר בעיני עצמו אבל גם קצת בעיני יריביו, בקצה הפטריוטי של המדינה. בשל כך, התקבע בציבור איזה קשר גורדי בל יינתק בין טובת המדינה לבין עיקר כמיהותיו של הימין.

אך כאמור, היה מדובר באשליה ובאי הבנה יסודית, שראתה אך ורק את הקצף על פני המים ולא את זרמי המעמקים שמניעים באמת את הימין. שהם, כאמור, אינטרסים קבוצתיים פרטניים, שלא רק שאין להם דבר עם טובתה של מדינת ישראל; אלא שהם מאיימים עליה ממש. מפני שגם את אותה אצטלה יהודית הם מנצלים אך ורק למען עצמם כקרדום לחפור בו. כל המבנה הימני שנבנה בעמל רב במשך שנים נועד אפוא להביא לשגרה אזרחית חסינה מהפרעה, שבה הקבוצה הימנית תרכב על החברה הישראלית הפחות ימנית, ותמצוץ ממנה את לשדה כל כמה שאפשר באמתלה שזה מה שנדרש בשביל לקיים מדינה יהודית.

ואולם, בכך לא די. שכן, גם אותה אמתלה של מדינה יהודית, שמשמשת בשביל הימין מה שחבישת כיפה משמשת עבריינים בבית המשפט, בנויה על כרעי תרנגולת, וכל הישענות עליה היא הישענות על קנה רצוץ. מדינה יהודית היא חסרת שחר מפני שכפי שנאמר פה לא פעם, הציונות כשלעצמה כופה איחוד בין עם הארץ או עם המדינה (הישראלי), גם כשעוד היה על הנייר, לבין עם אחר, קיים כבר (היהודי). הציונות מראשיתה החמיצה את העובדה שעם של מדינה (ישראלי) לא יכול להתחרות על השליטה באותה מדינה עם עם נוסף (יהודי), החופף לראשון באופן חלקי; אינו נגזר מהמדינה הקיימת; ומשתרע אל מעבר לגבולותיה. העם הנגזר ממדינת ישראל חייב להיות העם הישראלי, ואין בלתו, ולכן, הרעיון הציוני, שמקדש את העם היהודי, בטל מעיקרו. העובדה שהימין נשען, אפילו רק ברמת הדימוי, על רעיון כזה, היא מרכיב מכריע בחוסר הפשר שלו.

הימין, אם כן, התנכר מרצון משחר היוסדו למדינה הישראלית הממשית; השליך את יהבו על עשייה לביתו בלבד; וגם נטוע עמוק ביהדות. אלה יסודות שכל אחד מהם לחוד הוא מופרך מנקודת מבט של מדינה. ולכן, כל מה שנשען על עמודי התווך הלא תקפים האלה סופו שיהיה מופרך בעצמו, ויצטרך לנמק את עצמו בטיעונים חסרי שחר. אין לו פשוט שום ברירה אחרת.