בעד החלת ריבונות ביהודה ושומרון

23/10/2025

עידן קדם

עכשיו, כשהכנסת החליטה בהחלטה טרומית להחיל ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, אפשר להתחיל לתמוך בקואליציה הגיהנומית הזאת, בדרך לניקוי שטחי הגדה המערבית מיודו־נאצים וממחבלים פלסטינים, ולכינונה של מדינה אחת על כל השטח. ומה עם המדינה הפלסטינית, אתם שואלים? נקבור אותה קבורת חמור בקבר אחים, או אחיות, יחד עם המדינה היהודית.

ארגוני שמאל התנגדו להחלטה, והצטרפו בכך מכולם דווקא לסיעת הליכוד בכנסת, שעד עכשיו צרחו וצווחו ככרוכיות בעד סיפוח הגדה. זה מה שקורה כשהטבעת הארצות הבריתית הולכת ומתהדקת מסביב לצווארו של הפיהרר. ארגוני השמאל, לעומת זאת, התנגדו כי באופן מסורתי הם מחזיקים בשתי גישות נפסדות, לפחות מבחינת משקלן: אחת, בעד חירות ושוויון האדם באשר הוא, כערך עליון; ושניה, בעד המדינה היהודית, גם אם היא באה על חשבון המדינה הישראלית. וזה מוביל אותם לתמיכה ברעיון שתי המדינות, היהודית והפלסטינית, שזו טריפה וזו נבלה.

חירות ושוויון הם ערכים נאותים שיש לשאוף אליהם, אבל בהקשר הנכון. ונכון שעל פניו, מדינה פלסטינית יכולה לפתור עבור הפלסטינים נעדרי הריבונות את בעיית חוסר השוויון וחוסר החירות. כי רעיונות כמו חירות ושוויון האדם לא מתקיימים בטבע וכשלעצמם, אלא כרוכים בהתקיימות של מבנים אנושיים מלאכותיים, כמו מדינה. וכיוצא בכך, ללא מדינה יציבה, צודקת וחזקה גם לא ישררו בין אזרחיה חירות ושוויון. והנה, מניסיוננו עם הפלסטינים, ספק אם יצליחו להעמיד מדינה כגון זאת שתוכל להעניק חירות ושוויו לאזרחיה. שנית, עיקר עניינה של ישראל צריך להיות קודם כל בנעשה בישראל, ולא בארגון מסגרות חיים לאחרים. ובעניין שלנו אנחנו עוד רחוקים מלסיים את הטיפול. שלישית, כיוון שהמדינה היא המסגרת הרלוונטית לקיומו בכבוד של האדם המודרני, נכון היה להעמיד דווקא את המדינה במרכז, ולא את האדם. אם השמאל היה נוהג כך, היה מבחין בקלות שבמדינה היהודית שבה הוא תומך לא מתקיימים חירות ושוויון מלכתחילה. שהרי מדינה יהודית במהותה, כפי שמדינת ישראל היא, מכילה אי שוויון מניה וביה ולכן גם פגיעה בחירותם ובשוויונם של חלק מאזרחיה. אבל במצב כזה, ספק אם השמאל הישראלי היה תומך במדינה פלסטינית, שהרי לפחות מחצית תכליתה של מדינה פלסטינית מבחינתו היא המשך קיום המדינה היהודית…

יש גם לזכור שהבעיה הקרדינלית בשטחים היא לא של הפלסטינים אלא של הישראלים, שמקיימים שם שלטון לא ריבוני, שמבטל את קיומה של ישראל כמדינה, ולא דמוקרטי, שמבטל את היותה דמוקרטיה. החלת ריבונות בשטחים, אפוא, תסיים את המצב הזה.

בנוסף, חלוקת השטח בין הירדן לים התיכון לשתי מדינות תשאיר הן את הפלסטינים והן את הישראלים, שכיסופיהם לחלקי מולדת ידועים, עם חצי תאוותם בידם. ואז, אנה אנו באים? ובמיוחד, תחתוך שטח גיאוגרפי קטן ממילא לשניים, מה שישאיר כמובן לכל אחת מהן מעט מאוד שטח. מדינה אחת על כל השטח תשאיר את המתנחלים במקומם ואת הפלסטינים במקומם, ולכולם תהיה אפשרות שווה להימצא ולהתגורר בכל מקום ברחבי המדינה.

נסכם, אפוא: חלוקת העמדות המסורתית בין הימין לשמאל בישראל כבר לא עומדת, כפי שמעולם לא עמדה על רגליים יציבות. כל אחד מהם נושא עיניים לעניינים בלתי רלוונטיים מבחינתה של מדינת ישראל, מה שהולך ומכרסם בכוחה וביציבותה. שהרי על פי העמדות נקבעים הדברים. אלא שתעתועי הזמן וקורותיו מזמנים לנו מעת לעת מין הזדמנויות פז לחשוב על כל העסק מחדש, ולצאת סוף סוף מהפלונטר ומהקופסא. כזו היא החלטת הכנסת (הראשונית) בעד ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, ויש לנצל אותה לטובת פרדיגמה חדשה.